מהן כִּתוֹת?
מתוך מאמר מאת ד"ר גבי זהר - עו"ס קליני, מטפל במשפחות נפגעי כתות
כִּתות מיסטיות (צורת הרבים של כת הוא כִּתוֹת) בהקשר העכשווי (משנות השישים) הן ארגונים/ קבוצות חדשות/ עמותות/ דתות חדשות המגייסות חברים בטכניקות של שכנוע ולאחר מכן המרת דעת (שטיפת מוח) ושינוי זהות של החסידים, לשם תועלתן האישית והאדרת המנהיגים שלהן. כדי להסוות את הביקורת הציבורית כלפי התנהלות קבוצות אלה, פעילותן מלווה באידיאולוגיות ופילוסופיות התומכות, כביכול, בסיוע לפרט, לקהילה ולעולם. על פי רוב, אידיאולוגיות אלו הן פשטניות, תימהוניות, לקוחות מתוך רעיונות ואידיאלים קיימים, אך מנהיגי הקבוצות עושים בהן שימוש ציני ומניפולטיבי כדי לסחוף אליהם כמה שיותר מאמינים.
מייקל לנגון (1993) מבכר את המונח "New Religious Movements" (קבוצות דתיות חדשות) על פני המונח "Cults" (כִּתות), וטוען כי בקבוצות מסוג זה מתקיימת מידה מרובה של מסירות או של הערצה לאדם, לרעיון או לישות; כי הן עושות שימוש בשיטות של רפורמת חשיבה במטרה לשכנע, לשלוט, או להעביר תהליך של אינטגרציה או רה-סוציאליזציה, כך שחבריהן יפתחו נאמנות מוחלטת לערכיהן, לאמונותיהן וכדומה; כי הן מעודדות תלות מנטלית ורגשית בקרב החברים; כי הן מנצלות את החברים על מנת לקדם את מטרות המנהיגים; וכי הן גורמות לנזק פסיכולוגי בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת.
בדומה ללנגון, מרגרט תלר-זינגר (2003) מתמקדת ביחסי התלות המתפתחים מתוך האמונה
כי למנהיג הקבוצה יש כישרונות, ידע או יכולות מיוחדים ויוצאי דופן.
תלר-זינגר טבעה את המונח "Cultic Relationships", אשר לשיטתה מתאר בצורה מדויקת יותר
את התהליכים ואת היחסים המתקיימים במסגרות כיתתיות והמעודדים תלות מוחלטת
של קבוצת אנשים באדם אחד, לצורך קבלת מרבית ההחלטות בחיים.
המטפל סטיבן חסן, שהיה בעצמו חבר כת ה-Moonies (Unification Church) וכיום
הוא מסייע לנפגעי כִּתות, מתמקד בספרוReleasing the Bonds בפוטנציאל השלילי של
הכִּתות ומסביר כי: "בכִּתות פוגעניות נמצא דפוסי התנהגות דומים, שיוצרים את ההבדל ביניהן
לבין גופים אחרים. כשלומדים לזהות את הדפוסים הללו, ניתן לדעת אם מדובר בכת. כִּתות הן פוגעניות בשל השימוש שהן עושות בשיטות של mind control כדי לדכא את רצונו החופשי של האדם ולהפכו לתלוי במנהיג הקבוצה. כת פוגענית מתפקדת כאוטוריטה המושתתת על מנהיג,
או על קבוצת מנהיגים, שיש להם שליטה מלאה בקבוצה. רבים ממנהיגי הכִּתות ניחנו
בעוצמה ובכריזמה. בשתי אלה כשלעצמן אין כל רע, אך יש בהן משום פוטנציאל לניצול של
חברי הקבוצה. קבוצה הופכת לפוגענית כאשר בפעולותיו של המנהיג נעשה שימוש בכריזמה
ובעוצמה שלו כדי לגרום לאובדן האינדיבידואליות והרצון החופשי של חברי הקבוצה".
הגדרות של ארגונים בעולם
לצד ההגדרות שטבעו חוקרים ומטפלים, המתמקדות ביחסים המתקיימים בתוך הכִּתות ובהשלכות השליליות על חברי הכִּתות, קיימות גם הגדרות של ארגונים חברתיים, השמות דגש על הפעילות
הלא-נורמטיבית המתרחשת בכִּתות ועל ההשפעות השליליות שיש לפעילות זו על הפרט, המשפחה והחברה. הארגון האמריקני AFF American Family Foundation)) מגדיר כִּתות כארגון או תנועה המפגינים מסירות רבה או מוגזמת לאדם, לרעיון או לחפץ, ועושים שימוש בשיטות שכנוע ושליטה מניפולטיביות, כופות ולא אתיות, ושעניינן קידום המטרות של מנהיג הקבוצה, תוך פגיעה או גרימת נזק ממשי לחברים בארגון, למשפחותיהם או לקהילה.
הארגון הקנדי לחקר הכִּתות Info-Cult טבע בראשית שנות התשעים של המאה ה-20 הגדרה דומה לזו של ה-AFF, לפיה כת היא: "קבוצה מניפולטיבית, המנצלת את חבריה ועלולה לגרום להם לנזקים פסיכולוגיים, כלכליים ואף לפגיעה פיזית. הקבוצה מכתיבה באופן טוטאלי את אופי ההתנהגות, החשיבה והרגשות של החברים בה. שיטות שונות של מניפולציות משמשות בה כדי להפוך מגויס חדש לחבר כת לויאלי, צייתן וכנוע." ה-Info-Cult מוסיף על כך ומתייחס לסטאטוס המיוחד של הקבוצות הכיתתיות ומנהיגיהן. "המעמד המיוחד הזה מציב אותן בסתירה לנורמות ולתפישות החברתיות המקובלות, וכן לתא המשפחתי ולערכיו. כִּתות נוהגות להסתיר את אופיין ואת מטרותיהן האמתיות מחברים עתידיים, באמצעות פעילות מטעה ומוליכת שולל שנועדה לפתות מגויסים חדשים."

התנאים העיקריים להיווצרות ולהגדרת כת
1. מנהיג (מטעם עצמו): איש אינו בוחר בו, ומאמיניו מקבלים אותו כמנהיג ומכתיב, על שלל רעיונותיו, דרכו, החלטותיו ואישיותו. המנהיג הוא היחיד המקבל החלטות, קובע סדר יום, מחליט מי יצטרף לכת ומי יישאר או יעזוב אותה, קובע את מגוון הנושאים הכספיים הנובעים מפעילות הקבוצה ואת דרך חלוקתם. אין שום צורך בתעודה המעידה על יכולתו ועל כושרו של המנהיג ללמד, להדריך, לעסוק בטיפולים פסיכולוגיים, רוחניים, משפחתיים או אינדיבידואליים. חברי הקבוצה מקבלים את כישוריו לעסוק בכך מתוקף התגלות (הארה) שעליה מכריז המנהיג.
2. גבולות: לקבוצה נקבעים גבולות ברורים של "מותר ואסור", "עשה ואל תעשה", הנובעים מאופי המנהיג, מהחלטותיו ומקביעותיו, ומהאידיאולוגיה שנקבעה לארגון. הגבולות משתנים בהתאם לצרכים שמזהה מנהיג הקבוצה.
3. אידיאולוגיה: מדובר בתפישה אישית לחלוטין, בהשקפת עולם פרטנית של מנהיג הקבוצה, שעל פיה הוא מגבש את האידיאולוגיה לקבוצה ולארגון.
4. טכניקות המנהיג: גרין (2010) מפרט כמה מאפיינים אישיותיים והתנהגותיים,
שבאמצעותם ניתן לרוב לזהות מנהיג כת:
 כריזמה – מקור סמכות המנהיג הוא האופי הכריזמטי, השתלטני וההחלטי שהוא מפגין כלפי חסידיו. תכונות אלה משמשות כמקור משיכה ושליטה בקבוצה.
 סמכות מוחלטת – המנהיג אינו נדרש לתת דין וחשבון על החלטותיו ומעשיו לאף גורם, פנימי או חיצוני.
 ייעוד נעלה – המנהיגות נתפשת כניתנת מתוקף קיומו של ייעוד ייחודי, הנובע מידע, מתכונות ומכוחות מטאפיזיים יוצאי דופן. בהתאם לכך, חברי הכת מאמינים שמילוי דרישות המנהיג יקדם את הגאולה בעולם, ואילו אי מילוי דרישותיו יגרום להכחדת העולם והאנושות.
 פולחן האישיות – מערכת היחסים בין המנהיג לחברי הקבוצה מושתתת על הערצה עיוורת ונטולת ביקורת.
 בניית "גרעין קשה" של מאמינים – מנהיג כת שואף לבנות תחילה "גרעין קשה" של מאמינים אדוקים, ולאחר מכן, באמצעותם, להרחיב את מעגל המאמינים בו.
 הסתמכות על כוח עליון – מנהיג כת טוען כי הוא שואב את כוחו הדתי, התבונתי, הטיפולי או המוסרי מכוח עליון – אלוהי או מאגי, על-טבעי, דתי, פסבדו-מדעי או אזוטרי. טענה זו מעניקה את הבסיס האבסולוטי לאמירותיו ולתורתו.
 מסר אמיתי וחדשני – מנהיג כת משווק את המסר שלו כחדשני וייחודי, הסותר תזות מדעיות או דתיות קיימות. בהמשך, הוא מבסס את מעמד המסרים כדוֹגְמות, כקביעות מוחלטות ולבסוף ככתבים מקודשים.
 מבנה היררכי – היחסים בין המנהיג לקבוצה מתקיימים במסגרת של מבנה היררכי, שבו מערכת תגמולים של שכר ועונש התקפה הן לעולם הזה והן לעולם הבא. קיומה של מערכת זו מחייב צייתנות אבסולוטית למנהיג ולתורתו.
 פער בין מסרים – קיים פער בין המסרים הגלויים והמוצהרים של המנהיג, לפיהם הוא פועל מתוך מניעים אלטרואיסטיים, לבין המניעים שלו בפועל: כוחנות, שליטה ושעבוד פיזי. פער זה עשוי ליצור דימוי של המנהיג כאדם מניפולטיבי, ציני, חסר מעצורים, שרלטן ונוכל, אולם מאחורי חזות זו עשוי להסתתר אדם הסובל מלקות או מהפרעה נפשית חמורה (מתוך דו"ח הוועדה של משרד הרווחה, מאי 2010, עמוד 20).
5. גיוס: הגיוס לכת נעשה בצורה מושכלת, בשיטת "חבר מביא חבר", תוך הסתרת המניעים העיקריים של מנהיג הקבוצה ושל מטרותיה. החברים בקבוצה מתחייבים לשרת את הארגון ואת צרכיו באופן מלא, תוך שהם מחויבים בגיוס הקרובים אליהם או מצטרפים פוטנציאליים לקבוצה ולדרכה. בדרך כלל מגייסים לקבוצה אנשים הנמצאים בעתות משבר, מצוקה אישית, מקצועית או משפחתית.
6. מסגרת פורמלית: רוב הקבוצות החדשות, הדתות החדשות, הארגונים והכִּתות מקימים עמותות או פועלים באמצעות הסדרת תשלומים חוקית, כדי למנוע עימות חוקי עם מתנגדיהן. הארגון עצמו ממודר, היררכי, ולבד ממנהיג הקבוצה ונאמניו איש מחברי הארגון האחרים אינו יודע על המתרחש בו.
7. אפיונים: בתופעת הכִּתות יש ארבעה אפיונים מרכזיים: כת סגורה (חבריה חיים במסגרת כובלת ואחידה, מסגרת קומונרית), כת פתוחה (חבריה מתגוררים באופן עצמאי, אוטונומי, אבל משתייכים למסגרת אחידה, לרעיון משותף ולמרכז טקסי שבו נפגשים בתדירות גבוהה), מרתונים פסיכולוגיים (דינמיקה קבוצתית המתרחשת במהלך רציף של שלושה עד חמישה ימים ובעקבותיו קורסי המשך ופעילות חברתית ומיסיונרית לפיקוח, למעקב ולגיוס חברים חדשים), טכניקות לשיפור ולהגשמה עצמית (מגוון טכניקות שנועדו להביא לשיפור חייהם האישיים, המשפחתיים, המקצועיים של החברים בתנועה או בארגון, תוך מחויבות אישית גבוהה למדריך ולהוראותיו, דרגת פיקוח ומעקב מתמשכים, הוראות העלולות להביא לקונפליקטים בלתי פתירים בין החבר בקבוצה לבין משפחתו וסביבתו, כשהדרך היא המטרה והמטרה מקדשת כל אמצעי, תוך פיתוח תפישה אגוצנטרית קיצונית). מתוך הניסיון המחקרי והטיפולי בישראל, ההערכה היא כי כרבע מהקבוצות הינן "כִּתות סגורות", כמחציתן מוגדרות "כִּתות חצי-פתוחות", וכרבע מקבוצות אלו מוגדרות כמי שעוסקות בהפצת טכניקה לשיפור העצמי ו"מרתונים פסיכולוגיים". חשוב להדגיש כי מדובר בתופעה דינמית, כאשר קבוצות יכולות להפוך ל"סגורות" או ל"פתוחות" בהתאם לשיקולי מנהיג הכת והוא בלבד.
8. המרת דעת: בקבוצות סגורות וחצי-פתוחות המוגדרות כִּתות, מתקיימים תהליכים המעידים על השפעה קיצונית על התנהגותם ועל אישיותם של חברי הקבוצה. בקבוצות אלו יש השפעה ישירה על המצב הנפשי ועל האישיות בכללותה ומתקיימות בהן פעולות עם אופי רפואי-טיפולי ישיר וספציפי, כגון היפנוזה, לחץ קבוצתי, ניתוק פיזי מסביבה קודמת, ניתוק תרבותי, חסך פיזיולוגי, בלבול קונספטואלי, הצפה ב"רעש מילולי" של תוכני הכת או מנהיגה, הקשבה לווידויים, התחזות רעיונית ועוד. תוצאות המרת הדעת (המכונה "שטיפת מוח") גורמת לאיבוד אוטונומיה ולרגרסיה אישיותית ולתלות קיצונית במנהיג הכת, מעבר לשימוש בדפוסי מחשבה נוקשים, לאיבוד גבולות האגו ולטשטוש הקו בין מציאות לדמיון, לפסיביות ולאדישות לגבי כל מה שאינו נוגע ישירות למצוות הקבוצה, להפרעות פסיכופתולוגיות, למחשבות אובססיביות, להזיות ולתופעות פסיכוסומטיות.